הילדה שלי התחילה השנה גן עיריה (טרום טרום חובה).
מההיכרות שלי איתה אני יודעת שהיא מסתגלת מהר מאוד למצבים חדשים אבל עדיין הרגשתי צורך לתת לה קצת בטחון.
סיפרתי לה שיש לי חבר טוב שתמיד כשאני עצובה, הוא משמח אותי. קוראים לו מר חייכני.
ציירתי לה סמיילי על היד ואמרתי לה שתמיד שיהיה לה קצת עצוב, היא תסתכל עליו והמצב רוח ישתפר.
כשהיא חזרה מהגן היא ספרה כמה כיף היה וגם ספרה שהיא בכתה כי היא התגעגעה אלי ואז היא הסתכלה על מר חייכני וכבר לא הייתה עצובה.
באותו היום היינו בבית אחר הצהריים. אני עבדתי על המחשב בחדר והיא הייתה בסלון. פתאום שמעתי נפילה ובכי ולפני שהספקתי להגיע לסלון הבכי הפסיק. ניגשתי אליה ושאלתי מה קרה והיא אמרה לי שהיא נפלה וקיבלה מכה ואז הסתכלה על מר חייכני והוא גרם לה להפסיק לבכות.
הסברתי לה שמר חייכני יעלם (אין ברירה, חייבים לשטוף ידיים)וזה אומר שהוא מרגיש שהיא מוכנה להיות בלעדיו אבל שהוא עדיין תמיד ישאר אצלה בלב.
שיהיה לכל הילדים בהצלחה בגן!!
No comments:
Post a Comment