המספריים של אדוארד

בעודי עושה סדר בהרדיסק של המחשב הישן, מצאתי את העבודה הזו שכתבתי במהלך התואר שלי. אני לא מאמינה כמה פילוסופית הייתי לפני כמה שנים..אני מעלה את העבודה לפה בתקווה שלמישהו זה יעזור. בהצלחה

שיר לפתיחת המסע 

אולי אצלי משהו שונה / מאת : אלי בן אבי 

כולם מסתכלים עלי כל הזמן

כאילו אני לא מכאן

ממשיכים וממשיכים

ואותי הם מלחיצים

אולי אצלי משהו שונה

אולי אני במקום אחר

אז תגידו לי מה קורה

עובר דרך אנשים ואותי הם לא מרגישים

לרגע חושב לרגע קולט

שאני בעולם אחר

מסתדר לבד בלי אף אחד

שורד הכל

מסתדר לבד בלי אף אחד 

שורד הכל

עכשיו הכל כבר עבר

ואצלי נשאר אותו דבר

ממשיכים וממשיכים

כי אלו החיים

אולי אצלי משהו שונה 

אולי אני במקום אחר

אז תגידו לי מה קורה

זהו שיר שנכתב ע"י אלי בן אבי, אחי הקטן, כשהיה בגיל 16.

החלטתי לכתוב את השיר פה מכיוון שלפעמים גם אני מרגישה כך ואני ממש יכולה להזדהות עם אלי .

כמו כן אני חושבת שבמידה ואדוארד היה כותב שיר , הוא היה נראה בדיוק כך.

הקדמה 

היצירה עליה בחרתי לכתוב היא "המספריים של אדוארד", סרט קולנוע של טים ברטון שיצא לאקרנים בשנת 1990.

לפני שבחרתי ביצירה זו היו לי המון ספרים וסרטים שעליהם רציתי לכתוב אך לא הצלחתי להחליט באיזה מהם לבחור ולבסוף קרה מה שתמיד קורה. הדבר שאתה מחפש נמצא לך "מתחת לאף" וכך היה באמת.

הבמאי המועדף עליי הוא טים ברטון, השחקן האהוב עליי הוא ג'וני דפ והסרט שאני הכי אוהבת הוא המספריים של אדוארד ! שילוב מצויין של השניים !

תחילה לא זכרתי בפרטי פרטים את הסרט אז צפיתי בו מספר פעמים בכדי להיות בטוחה שזה "זה".

לאחר שצפיתי בסרט ביליתי לילות שלמים באתרי האינטרנט בניסיון למצוא עוד מידע על הסרט שלא הצלחתי להבחין בו לבד.

לאחר שלב הצפייה ואיסוף החומרים באינטרנט, הגעתי לשלב האהוב עליי- הספרייה !

אחרי שהייתי מוכנה לחלוטין לצאת ל"מסע" הזה, סיכמתי את כל החומר שלקטתי והכנתי עוגה טעימה !

הרבה שאלות עלו לראשי כאשר צפיתי פעם ועוד פעם בסרט וקראתי ספרים. זה גרם לי לתהות לגבי עצמי. האם גם אני כמו אדוארד? האם היה שווה לאדוארד לצאת למסע הזה מלכתחילה? לעבור כל כך הרבה תלאות בכדי לשוב הביתה בידיים ריקות? האם האנושות כל כך צבועה ושטחית? למה האנשים לא מקבלים את האחר? והשאלה העיקרית שעלתה לי היא האם יש כזה דבר אהבה בלתי אפשרית שלא תמומש לעולם ?

בדברים האלו אנסה להתמקד בעבודתי אז כל שנותר לי הוא לאחל קריאה נעימה ובתאבון 

היצירה ויוצרה

טים ברטון נולד בעיר ברבנק שבקליפורניה בשנת 1985. ברטון הוא בימאי, כותב ומעצב בתחום הקולנוע האוונגרדי- פנטסטי.

 "ברטון הוא מהאקספרסיוניסטים הבולטים בין בימאיי הקולנוע העכשווי. הוא מעלה בקסמיו עולמות של צבע ואור, מיתוס ודמיון, הנבראים בתוך אולפן הסגור, הרחק מידה המטמאת של הממשות הפרוזאית".

(לואיס ג'אנטי ,2003).

ברטון טוען כי בילדותו הוא היה ילד מתבודד ושקוע בתוך עצמו וזה גרם לו להיות מאוד יצירתי ודמיוני.

הוא התקשה מאוד בלימודים והשקיע את כל זמנו בצפייה בסרטי אימה. מהר מאוד הוא "התאהב" בדמותו של שחקן האימה האמריקאי וינסנט פרייס ובדמות הסופר אדגר אלן פו.

אחרי תיכון הוא קיבל מלגה ללימודי אנימציה מטעם וולט דיסני ולאחר 3 שנים התחיל לעבוד באולפני דיסני אך מהר מאוד הפסיק מכיוון שהם לא אהבו את העיצוב החריג של הדמויות שלו.

בשנת 1982 הוציא לאור ברטון את הסרט הראשון שלו בשם "ווינסנט" שמקוריין ע"י ווינסנט פרייס.

הסרט מדבר בעקיפין  על הילדות של טים ברטון והרצון שלו להיות כמו וינסנט פרייס.

בין סרטיו המפורסמים של ברטון ניתן למצוא את : ביטלג'וס, באטמן, הפלישה ממאדים, סליפי הולו, צ'רלי 

(Burton & Fraga, 2005)בממלכת השוקולד, סווינד טוד, חתונת רפאים ועוד רבים אחרים.

הסרט שעליו אדון בסמינר זה הוא "המספריים של אדוארד" (1990). הסרט הזה הוא הסרט הכי אישי שעשה טים ברטון.

הסגנון שלו הוא קומדיה-דרמה פנטזיה.

הסרט הוא בעצם אלגוריה על החברה האמריקאית והוא בא להראות לנו כמה שהחברה האמריקאית צבועה ולא מוכנה לקבל את השונה ממנה.

אדוארד הוא בחור חריג הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית וכך בדיוק הרגיש ברטון בילדותו, שהוא חריג ושאף אחד לא מבין אותו. הוא לא הרגיש קשור לסביבתו בדיוק כמו שאדוארד לא הרגיש קשור לסביבה שלו.

גם בסרט הזה ניתן לראות כמה  שברטון אהב את וינסנט פרייס בכך שהוא נתן לו את תפקיד "היוצר של אדוארד" בסרט. כך טים ברטון הרגיש- שווינסנט פרייס הוא בעצם מי שבנה אותו והביא אותו להיות יוצר. הוא ה"אבא" הרוחני שלו.

ברטון גדל בפרבר והרגיש בו מאוד שונה וחריג, בדיוק כמו שאדוארד מרגיש חריג בפרבר שהוא נמצא.

לשחקן ג'וני דפ אשר משחק את אדוארד אין הרבה מלל בסרט וזאת בכדי להראות שגם בלי דיבור רגש יכול לעבור(כמו בסרטיו של צ'רלי צ'פלין).  

"שחקנים בכל אמנות חייבים להיות מודעים לשפת גוף ולמה שהיא חושפת בכל הקשור לאופי. שחקני הסרט האילם היו נטולי קול, ולכן החצינו את רגשותיהם ומחשבותיהם באמצעות מחוות, תנועה, הבעות פנים ושפת גוף- שהוגזמו בכדי לפצות על העדר הדיבור".( לואיס ג'אנטי,2003).

מה לאדוארד ולפר גינט?

תחילה התקשתי מאוד למצוא נק' דמיון בין היצירה "פר גינט" לבין "המספרים של אדוארד" אך לאחר שקראתי את פרגינט מספר פעמים, הבנתי שניתן להשוות את פרגינט כמעט לכל יצירה אחרת.

#  פר מגיע לחתונה של אהובתו אינגריד ושם הוא פוגש בסולוויג. סולוויג היא בחורה צעירה שהגיעה לכפר עם משפחתה וגם היא מתאהבת בפר אך היא חוששת ממנו. ניתן לראות קווים לדמיון במספריים של אדוארד, כאשר קים פוגשת את אדוארד, היא מאוד מחבבת אותו אך היא חוששת ממנו כמו שסולויג חוששת מפר.

#  בחתונה פר חוטף את אינגריד ולאחר מכן עוזב אותה, זה גורם לאנשי הכפר לצאת ולרדוף אחריו בדיוק כמו שבמספרים של אדוארד, כל הכפר יוצא במרדף אחרי אדוארד והוא בורח מהם. 

אוזה, אימו של פר מחליטה לצאת בחיפוש אחר בנה ואיתה באה סולוויג ומשפחתה. ניתן להשוות את אמו של פר לפג, אם המשפחה המארחת את אדוארד. את סולויג ניתן להשוות לקים ואת משפחתה של סולוויג למשפחת בוגס. כמו שאוזה ומשפחתה של סולוויג מחפשת את אדוארד באהבה לעומת שאר הכפר, כך גם במספריים של אדוארד משפחת בוגס מחפשת את אדוארד באהבה.

#  בשלב מסויים אדוארד פוגש ביער אישה בירוק והוא רוצה לקחת אותה לאישה עד שהוא שם לב שהיא בעצם טרולית מכוערת .המלך (אביה של הבחורה בירוק) רוצה לנקר לאדוארד את עיניו בכדי שלא יבדיל בין מכוער ליפה וככה ימשיך לחיות איתם ועם כל הטרולים המכוערים.

פה ניתן לראות הבדל מובהק מהמספריים של אדוארד. בסרט, אדוארד הוא "המכוער" וכל אנשי השכונה הם "היפים". אדוארד לעומת פר לא מבדיל בין יפה למכוער, אדוארד מסתכל על מה שיש בפנים ולא בחוץ בעוד שפר מסתכל על היופי החיצוני.

#  פר מחליט שהוא לא רוצה להיות טרול מכוער ובורח ליער ואחריו רודפים הטרולים. שוב ניתן לראות שרודפים אחר פר כמו שאנשי הפרבר רודפים אחרי אדוארד.

#  לאחר מות אוזה, פר בונה לעצמו ביקתה ויום אחד באה סולוויג ומתוודה באהבתה אליו, היא אומרת לו שהיא עזבה את כל משפחתה בכדי לבוא ולהיות איתו כי היא אוהבת אותו. בדומה לכך נתקלנו בסרט, כאשר אנשי הכפר רודפים אחרי אדוארד, הוא נמצא בבית ואז מגיעה קים, מחבקת אותו ואומרת לו שהיא אוהבת אותו. אדוארד ממש מאושר מזה כמו שפר ממש מאושר מאהבתה של סולוויג.

#  לאחר זמן מה שהוא נמצא עם סולוויג מופיעה שוב האישה בירוק, רק שעכשיו היא ממש רעה ואומרת לו שהיא הולכת למרר לו את החיים ושהוא צריך להעיף את סולוויג. את האישה בירוק ניתן להשוות לג'ים, החבר של קים. גם ג'ים אומר לאדוארד לעזוב את קים משום שאחרת הוא ימרר לו את החיים.   

פר מבין שהוא לא יכול להמשיך ולהיות עם סולוויג ולמרות שממש כואב לו הלב, הוא מחליט לעזוב אותה. כך גם עשה אדוארד, כשהוא הבין שהוא לא יכול להיות עם קים, בצער רב ובכאב נורא הוא עזב אותה.

#  באמצע הסיפור, כאשר פר נעשה כבר זקן, הוא מגיע על סוס לנווה מדבר והתושבים חושבים שהוא נביא ועושים לו כבוד. פה זה זורק אותנו לתחילת הסרט המספרים של אדוארד, כאשר הוא רק מגיע לפרבר וכולם מתלהבים מכך שהוא שונה ושיש לו יכולות לספר אנשים ולפסל מצמחים אז נותנים לו הרבה כבוד ועורכים עבורו מסיבה.

#  בנווה מדבר הוא פוגש את אניטרה, היא מפתה אותו ולאחר מכן כאשר היא לוקחת ממנו הכל ומנצלת אותו כמה שהיא רק יכולה, היא זורקת אותו. את אניטרה ניתן להשוות לג'ויס השכנה הפלרטטנית. תחילה היא מתלהבת מאדוארד ומנסה להוציא ממנו תספורות חינם ושהוא יעבוד עבורה במספרה אך כאשר היא מבקשת ממנו מין והוא מסרב, היא זורקת אותו לכל הרוחות. 2 הדמויות הן נשים נצלניות שלא מעוניינות בבחור עצמו אלא במה שיש לו לתת להן.

#  לקראת סוף הסיפור מתואר לנו שסולוויג כבר מבוגרת אך עדיין מאוהבת בפר ומחכה לו. זה זורק אותנו לדקות הראשונות של הסרט שבו רואים את קים כאשר היא כבר מבוגרת ועדיין מביטה דרך החלון ותוהה מה עלה בגורל אדוארד. קים עדיין אוהבת את אדוארד אפילו שהיא הקימה משפחה חדשה.

#  בסוף המחזה פר מבין שסלוויג היא בעצם אהבותו והם חוזרים לגור ביחד בבקתה. הסוף פה שונה מאשר בסרט מכיוון שבסרט אדוארד מבין שהוא גם אוהב את קים אבל יחד עם זאת הוא מבין שהוא לא יכול לחיות איתה בעולם שלא שייך לו והוא חייב לחזור לטירה שלו כך שבסוף יוצא שאפילו שאהבתם הייתה כה גדולה- הם לא יכלו לממש אותה לעומת פר שכן חיי עם אהובתו.

פר נדד בכל העולם בחיפוש אחר משהו שהוא לא ידע בדיוק מה הוא אך לבסוף הוא הבין שמה שהוא מחפש נמצא לו מתחת לעיניים, כל מה שהוא היה צריך זה לחיות עם אהובתו סולוויג. הוא יצא למסע ארוך ומפרך ולבסוף חזר הביתה.

גם אדוארד יצא למסע ארוך ומפרך אך הוא חזר הביתה בידיים ריקות אבל שלם עם עצמו והחחלטה שלו מכיוון שהוא ידע שאין לו ברירה אחרת.

זה בא להראות לנו שאנחנו תמיד מחפשים משהו בחוץ אבל האושר האמיתי נמצא בסופו של דבר בבית, במקום המוצא שלנו, המקום שאליו בסוף המסע תמיד נחזור.

שלביו של אדוארד במסעו האישי

הסרט מתחיל באישה זקנה המספרת לנכדתה סיפור לפני השינה .

היא מספרת לה על הטירה שיש במעלה ההר ואומרת שפעם היה שם איש זקן שהיה ממציא מכונות והוא החליט לתת רוח חיים לאחת המכונות שלו.

הוא גידל אותו בתור אבא שלו, חינך אותו ואף נתן לו שם-אדוארד. אך בטרם שהוא הספיק לתת לו ידיים אמיתיות הוא נפטר ואדוארד נשאר עם ידיים ממספרים במקום ידיים רגילות.

כאן אנו נשאבים לתוך הסיפור של הסבתא והולכים אחורה בזמן.

פג בוגס, מוכרת מוצרים קוסמטים ונכנסת לטירה שבו נמצא אדוארד, תחילה היא נבהלת מהמראה השונה שלו אך מהר מאוד היא מבינה שהיא יכולה לשנות אותו ואומרת לו לבוא איתה לביתה.

אנו מבחינים בטוב ליבה של פג אך בעצם היא רוצה לשנות אותו, להפוך אותו מהבחור המוזר לבחור נורמאלי שיכול לגור איתם בפרבר.

אדוארד מחליט שהוא מוכן לצאת למסע עם פג והוא מתמסר כולו אליה ונותן לה לקחת אותו לביתה.

הוא עוזב את הבית שלו ועובר למקום שהוא לא מכיר. אדוארד מוכן לעשות הכל בכדי לקבל קצת אהבה ותשומת לב מכיוון שבטירה הוא נמצא לגמרי לבד. זוהי התחנה הראשונה אותה עובר אדוארד- הבית של פגי.

כאשר אדוארד מגיע לביתה של פגי הוא מתעניין בהכל משום שהוא לא מכיר חיים כאלו. הוא מסתכל בתמונות משפחה ופה רואים לראשונה שהוא מתאהב בקים, ביתה של פג.

פג נותנת לאדוארד ללבוש בגדים של בעלה שהם כביכול יגרמו לו להראות בנאדם נורמאלי ולא שונה וכמו כן מאפרת אותו בכדי להחביא את הצלקות שלו.

כאשר אדוארד מנסה להתלבש הוא לא מצליח והוא נותן לפג לעזור לו.

ניתן להשליך זאת שבחברה האמריקאית יש הרבה פצעים וצלקות אך מנסים להסוות אותם בכדי שהכל יראה בגדר הנורמאלי.

אם כך, ראינו שלאדוארד היה קשה להתלבש והוא נתן לפג לעזור לו ובכך הצליח.

פעם שניה שאדוארד נתקל במכשול בדרך הוא בזמן ארוחת הערב. הוא נאבק עם גרגר אפונה אך לבסוף, לאחר הרבה נסיונות הוא מצליח לאכול בכוחות עצמו. כבר פה אנחנו רואים שהוא מתחיל להתמודד עם הבעיה שלו בדרכים יצרתיות. הוא לא מתייאש במסע שלו.

בפעם הרשאונה שאנו רואים שאדוארד ממש מרגיש בבית היא כאשר הוא מפסל בחצר הבית את דמותה של כל המשפחה. הוא מאוד מרוצה מהעבודה שלו וכמו כן מרוצה מכך שמרוצים ממנו.

  

ברטון הכניס קצת דת לסרט כאשר הוא הציג בפנינו את השכנה אזמרלדה האפלה והדתיה שמסיתה את כל אנשי הפרבר כנגד אדוארד. זה גורם לנו לראות שאפילו אנשי הכנסיה לא קיבלו את החריג ומכיוון שהוא נראה "שונה", היא טוענת שהוא לוציפרי.

בפעם הראשונה שקים, בתה של פגי, פוגשת את אדוארד היא נבהלת מאוד ואומרת "הוא ניסה להרוג אותי" אך אדוארד לא עשה כלום. הוא פשוט "היה שם" ומכיוון שהוא כה שונה, היא חשבה שהוא רוצה להרוג אותה. פה אנו חושבים שקים היא בעצם צבועה כמו שאר האנשים בפרבר.

לקים יש בן זוג שנקרא ג'ים, הוא מלך השכבה. הוא רוצה לטמון לאדוארד מלכודת והוא מבקש מקים שתשכנע את אדוארד לפרוץ לביתו בעזרת ידיי המספרים שלו. אדוארד בחור תמים ומסכים לעשות זאת.

ברגע שהוא פורץ את הדלת נשמעת אזעקה וכולם בורחים ומשאירים את אדוארד לבדו עד שהמשטרה תופסת אותו. זו התחנה השניה שהוא עובר- תחנת המשטרה.

פגי ובעלה משחררים את אדוארד מהכלא ואומרים לו שהוא צריך למצוא עבודה.

בנתיים, ג'ויס השכנה הפלרטטנית פותחת מספרה ומנסה לשכנע את אדוארד לעבוד עבורה ו"על הדרך" היא מנסה להשכיב אותו. הוא מסרב לה והיא פותחת במסע הסתה נגד אדוארד. היא לא מוכנה לקבל סירוב ליחסי מין והיא לא יכולה להתמודד עם זה שמישהו לא נמשך אליה.

בנתיים הגיע חג המולד, שזהו חג שמסמל משפחתיות, חום ואהבה.

אדוארד נמצא בחצר הבית עם קים ומפסל אותה בקרח, קים מאוד אוהבת את זה ומרקדת למרגלות פתיתי הקרח שעפים מהפסל. בלי לשים לב, בלהט הפיסול, אדוארד חותך את קים בכף ידה וג'ים בדיוק מגיע ומגרש את אדוארד מהחצר.

אדוארד מתוסכל וזו הפעם הראשונה שאנו רואים אותו זועם. הוא יוצא מהחצר וגוזר כל פסל שהוא עשה בשכונה. הוא הורס את כל מה שהוא פיסל במו ידיו.

כל השכנים יוצאים בחיפוש אחר אדוארד שעכשיו נחשב למסוכן. גם בגלל שהוא פגע בקים וגם בגלל ההסתות של אזמרלדה וג'ויס.

בזמן שכולם מחפשים אותו, הוא חוזר הביתה לקים והם מתוודים לאהבתם.

אדוארד מפחד לחבק את קים מכיוון שהוא לא רוצה לחתוך אותה. הוא אוהב אותה ורוצה לגעת אך איננו יכול מפחד להרוס את היפה.

בנתיים השכנים מגיעים עם רצון להרוג את אדוארד וקים אומרת לאדוארד לברוח בחזרה לטירתו.

השכנים יוצאים במרדף אחר אדוארד עד לטירתו ואז מגיע שוטר שיורה באוויר ואומר לכולם שהוא הרג את אדוארד.

  

השוטר הוא ממוצא אפרו-אמריקאי והוא גם שונה בחברה, לכן הוא חס על אדוארד ונותן לו לברוח. הוא חש הזדהות איתו והוא גם רוצה להלחם בחברה האמריקאית הצבועה.

ג'ים לא מאמין שאדוארד מת והוא נכנס לטירה עם אקדח במטרה להרוג אותו.

מתפתח עימות אלים ובו קים מונעת מג'ים להרוג את אדוארד. ג'ים מתעצבן עליה ותוקף אותה ואז אדוארד מתעצבן ונועץ את מספריו בליבו של ג'ים והוא נופל מגג הטירה ומת.

קים לוקחת יד שהייתה בטירה, יוצאת לשכנים ומראה להם שכביכול אדוארד מת. כולם חוזרים הביתה ואדוארד גם חוזר הביתה. הוא חזר לטירתו לנצח והדבר היחיד שנותר לו הוא לפסל פסלים מקרח שגורמים לשלג בחג המולד.

אם כך אנו עדים לכך שאדוארד עבר הרבה תחנות בדרך ולבסוף חזר לביתו.

הסוף של הסרט הוא סוף סגור וסוף פתוח. מצד אחד הסוף סגור מכיוון שהכל חוזר למה שהיה, אדוארד חוזר לביתו וקים חוזרת לביתה. מצד שני, הסוף הוא גם פתוח מכיוון שהשנים חלפו וקים לא יודעת אם אדוארד חיי, רק אנחנו יודעים זאת ואנו יכולים לתת למחשבות שלנו לזרום ולחשוב שאולי יום יבוא ואדוארד ישוב לפרבר אך את זה אנו לא יכולים לדעת..

לכן לדעתי, עם כל הקשיים, יש לסרט 2 סופים והצופה יכול לקחת את זה לכיוון שהכי מתאים לו.

קצת על יונג ואדוארד

הסרט המספריים של אדוארד הוא אלגוריה על החברה האמריקאית.

אלגוריה היא האנשה והגשמה של מושגים מופשטים, תיאור נרחב שיש בו עניין לעצמו אך הוא יוצא מפשוטו וכוונתו האמיתית לעניין האחר. העלילה האלגורית מתרחשת בימים רחוקים ובארץ רחוקה ואילו הכוונה החבויה היא לימי המחבר, למדינתו ולחייו האישיים.

כלומר, טים ברטון בא להראות לנו שהחברה האמריקאית היא לא כמו שהיא נראית. מבחוץ הכל נראה נקי, סימטרי וצבעוני אך האמת היא שהכל רקוב ושהם לא באמת מוכנים לקבל את השונה, את ה"פגום".

אדוארד חיוור, לבוש כולו שחור וחיי בטירה אפלה . לפי האלכימיה השחור (שנקרא ניגרֶדוֹ) מסמל כאוס, קללה, מוות, דרקון, חשכה, לילה, חיות טרף והמשמעויות של כל הסמלים הללו הם : סבל, אשמה, צער, כאב, פחד, מאבק פנימי ודכאון- כל אלו הם חלק מהתהליך שיגרום לרצון להשתנות.(נצר,רות. 2004).

בסרט המספריים של אדוארד אנו יכולים למצוא את כל האלמנטים שציינתי פה.

"שחור הסבל הוא הדוחף את האדם להשתנות" .(נצר,רות 2004).כלומר, חייו של אדוארד נראו בדיוק ככה ולכן כאשר הוא פוגש את פג הוא רוצה ללכת איתה ולנסות לשנות את חייו.

אפשר להגיד לפי יונג שכל שכן ושכנה החיים בפרבר הם פרסונה, כלומר, הם עוטים מסכה.

הפרסונה משמשת הגנה ומכשיר חברתי המאפשר לקיים יחסי אנוש ע"פ אמות המידה החברתיות של אותה תרבות.(דרייפוס גוסטב ורימר יהודית, 2002).

ניתן לראות זאת כבר בתחילת הסרט, כאשר פג מגיעה לפרבר עם אדוארד וכל השכנות מתקשרות אחת לשניה בכדי לרכל ולספר שלפגי יש אורח חדש.

השכנים מתנהגים איך שמצופה מהם בתרבות שלהם והיחידים שלא עוטים מסכה הם אדוארד, קים ואחיה הקטן קווין מכיוון שהם הגיעו להבנה פסיכולוגית של תפקיד הפרסונה. התאפשרה להם השתחררות מהפרסונה ויש להם גישה אמיתית וישרה לעולמו הפנימי של האדם.

קווין הוא ילד וילדים הם טהורים, לכן הוא עוד לא למד את הצביעות האמריקאית והוא לא עוטה מסכה.

קים לעומת זאת, בהתחלה כן הייתה בשלב הפרסונה אך היא הגיעה להבנה והשתחררה ממנה בעקבות האהבה שהיא חשה כלפי אדוארד. אל מול קים ניתן לראות את בן זוגה, ג'ים, הסובל מאינפלציה.

אינפלציה היא מצב נפשי שמתאפיין בתחושת הערכה עצמית מופרזת שמפצה על רגשי נתיתות. ג'ים שהוא הדמות האנטי-גיבור שלנו, מקנא באדוארד ומתנשא מעליו, מציק לו ומנסה להפלילו בכל הזדמנות. הוא עושה

זאת כי בעצם הוא יודע שאדוארד טוב ממנו וקים מאוהבת בו- כל המעשים הרעים שלו נובעים מהרגשי נחיתות שלו והתסכול שקים כבר לא אוהבת אותו ומעדיפה את אדוארד. (דרייפוס גוסטב ורימר יהודית, 2002)

אדורד עובר תהליך ספרציה כבר בתחילת הסרט כאשר הוא מוכן לוותר על החיים שלו בטירה האפלה עם הצמחים שלו ולעבור לפרבר הססגוני במורד ההר.

לאחר מכן אנו יכולים לראות בבירור שעובר עליו תהליך אינדיבידואציה.

מטרת האינדיבידואציה היא למצות את יכולתו ואת האפשרויות הטמונות בו מתוך הכרת עצמו והמורכבות של אישיותו ולא מתוך התגברות עליה. כלומר, אדורד לא מנסה להתגבר על הבעיה שלו ולפתור אותה עם השתלות ידיים, אלא הוא בוחר לקחת את הרע ולהפוך אותו לטוב. הוא מתחיל לספר את נשות השכונה ולפסל מהצמחים.

בתהליך הזה שאדורד עובר הוא מתחיל להיות מודע לכישורי ולחולשותיו. התהליך הזה מחייב יחסים פעילים עם הסביבה מכיוון שהוא איננו יכול להתקיים בחלל ריק. כלומר, במידה ואדוארד היה נשאר בטירה הוא אינו יכול היה לעבור את תהליך האידיבידואציה מכיוון שהוא לא היה שם לב שהוא שונה מול הכלל.

במשך התהליך הוא בונה לעצמו "אני" והוא מנצל את הפגמים שלו לטובה.

ועכשיו קצת על האלכימאים ,יונג ואדוארד.

"יונג היה הראשון שהשתמש בציור לצורכי הביטוי ההתפתחותי של הנפש-הוא נהג לצייר את חלומותיו ודימויים אחרים שצצו מנפשו". (נצר,רות. 2004).

כך גם אדוארד נוהג- הוא לא מצייר אך הוא מפסל את מה שיש בנפשו. הוא מפסל בעליי חיים, משפחות ואפילו בגינה שבטירתו ניתן לראות שהוא פיסל יד מהשיחים ולקראת סוף הסרט הוא ממשיך לפסל אך הוא עובר לפסל מקרח.

"איש לא ראה את הנפש מעולם,לכן אפשר לדבר עליה רק בדימויים-בסמלים." (נצר,רות. 2004).

הציורים או במקרה שלנו הפסלים, לא מכוונים לכללי אסתטיקה אומנותיים אלא לאמת הפנימית ביותר של הנפש. ניתן לראות לדוגמא את הפסל של היד, הוא פיסל זאת מכיוון שהוא רוצה שיהיו לו ידיים במקום מספריים.

גם על העץ (שווה ערך לצמחים) דיבר יונג.

"העץ הוא אחד הסמלים הגדולים של חיבור הניגודים: יש לו שורשים באדמה, הוא חי מעל האדמה ופונה אל המרחבים העליונים".(נצר,רות. 2004).

באלכימיה העץ מסמל את ה"עצמי" בתהליך צמיחה. לדברי יונג, העץ מופיע בחלומות ובפנטזיות בכדי לחזק את תהליך התממשות האינדיבידואציה. ניתן לראות זאת אצל אדוארד, ככל שהוא יותר זמן בפרבר, הוא מפסל יותר מהעצים ותהליך האינדיבידואציה מתממש אצלו.

אדוארד והפאלוס

מה שמאפיין את הפוסטמודרניזם הוא האובססיה לדבר, לגוף הזר שבתוך המרקם החברתי. זה יכול להיות אישה קשוחה, מפלצות של סרטי מדע בדיוני או אפילו אנשים חריגים כמו "איש הפיל"(או במקרה שלנו, אדוארד).

ה"דבר" הוא אינו רק גוף זר שפולש ומפריע להרמוניה של החברה. ה"דבר" הוא זה שמגבש את הבניין החברתי באמצעות התערבותו לעקביותו הפנטזמטית.(ז'יז'ק,סלבוי.1992)

אנו נוהגים להתכחש ל"דבר",כופרים בו ואנו לא יכולים לעמוד בקסמו. קרבתו חושפת אותנו לסכנת מוות אך יחד עם זאת היא מקור כוח.

אצל השכנה ג'ויס ניתן לראות את כל התגובות האלו באופן הכי בולט. היא מאוד נמשכת לאדוארד ולא מפסיקה לפלרטט איתו, החל מהרגע הראשון שהיא רואה אותו במסיבת הברביקיו ומאכילה אותו בסלט אמברוזיה שהיא הכינה לכבודו.

 בעצם העובדה שהיא מאכילה אותו בסלט זה, ברטון רוצה לרמוז לנו על יחסה כלפי אדוארד מכיוון שלפי המיתולגיה היוונית, האמברוזיה היא מזון האלים שבזכות אכילתו חיים חיי נצח. כלומר, המאכל הוא לא של בני אדם. פה ניתן להשוות את ג'ויס להבה, אלת הנעורים מהמיתולוגיה היוונית שהייתה משרתת את האלים ומגישה להם אמברוזיה.

ג'ויס כופרת בכך שהיא נשואה אך חושקת באדוארד השונה והאפל. היא מנסה לפתות אותו ולשכב איתו אפילו שהיא יודעת שזה יגרום לה נזק מכיוון שיש לו מספריים במקום ידיים.

לבסוף אדוארד דוחה את ג'ויס ולא מתקיימת כאן כלל מיניות. ייתכן והמספריים הן סמל לכך שלא מתגשמת מניות כלל בסרט הזה.

המספריים יכולת להתפס כסמל פאלי, הן גדולות ומאיימות אך הן באות להראות לנו את האימפוטנטיות של אדוארד.

אדוארד הוא בעצם רובוט שהחיו אותו ואנו לא יודעים אם בכלל יש לו איבר מין או שאולי איבר מינו נחתך בטעות עם המספריים שלו..

"אדוארד, מפלצת פרנקשטיינית כושלת ומעוותת בעלת ידי מספריים,מתמצת את הסובייקט הפוסט מודרני: סובייקט מלנכולי שנידון למבט בלבד, ביודעו כי כל מגע באהוביו יסב להם כאב בלתי הסבל" . (ז'יז'ק,סלבוי.1992)

חוץ מהמספריים ניתן לראות את המיניות של אדוארד בעוד אספקט.

אדוארד שותק הרבה במשך הסרט אך יש לו הבעות פנים ותנועות גוף המדברות בעד עצמן. גם כאשר הוא עצבני, הוא לא צורח, הוא משאיר את הכל בפנים ואנו יכולים לראות בפניו את מה שעובר עליו.

"ככל שהיא רגועה יותר, כך איפוקה מעיד על תשוקות נסתרת...כך גם לגבי הזעם: אנו נכנסים למימד הפאלי כשאנו מיישבים את הניגוד החיצוני בין התפרצויות הזעם הקולנו ובין השתיקה המאופקת, כך שהשתיקה הצוננת עצמה מתחילה לתפקד כדבר המאיים לאין שיעור משאגות אימים".(ז'יז'ק,סלבוי.1992)

אדוארד כסיפור הגדה

המסע שאדוארד עובר הוא בראש ובראשונה קרב על חיים עצמאים אך בו זמנית הוא גם מאבק וחיפוש שלו למימוש עצמו בתוך החברה הנתונה.

"המאבק הקשה של הגיבור יכול לעורר בנו הזדהות, מאחר שהוא נערך מול כוחותיהם של ההורים והסביבה, שבהם יש מן הטוב ומן הרע". (באומן,אבי. 2005).

בד"כ כלל אנו מזדהים עם דמות הגיבור אפילו שלפעמים הדמות עושה מעשים רעים. בסרט הזה אנו מזדהים עם דמות הגיבור (אדוארד) לאורך כל הסרט , אפילו כאשר הוא הורג את ג'ים.

אישיותנו נבנית משני עמודי תווך שהם הורינו אולם במעשיות, כמעט תמיד יש רק הורה אחד שהוא הדומיננטי. בסרט שלנו לאדוארד אין אמא ואין אבא מכיוון שהוא מכונה אבל יש "אב" עבור אדוארד שהוא בעצם מי שייצר אותו והוא מאוד דומיננטי בחייו של אדוארד, הוא מאוד אוהב אותו ומתגעגע אליו.

"גיבורי האגדות בדרך כלל מגורשים או ננטשים. למרות זאת, הם יופיעו  תמיד חדורי אמונה ועל כן, בעלי סיכוי".  (באומן,אבי. 2005).

אפילו שאביו של אדוארד נפטר ונטש אותו לבד בטירה הגדולה, אדוארד חדור אמונה ורוצה להצליח ולהתקדם בחייו.

ישנם 2 סוגים של פתיחת מסע באגדות. הוא יכול להתחיל מהליכה לאיבוד ביער, מדבר או מקום אחר המבטא בדידות או שהוא יכול להתחיל  משהייה זמנית בצורת קיום אחרת, "מצב שבו נתונים תחת כישוף.." אנו יכולים לראות שבסרט שלנו מצוים 2 סוגי הפתיחים. מצד אחד אדוארד נמצא בודד מאוד בטירתו ומצד שני יש לו "סוג של כישוף" מכיוון שיש לו מספריים במקום ידיים.

גורס ג' קמבל אמר "המוטיבים המפלצתיים, האי ראציונאלים והבלתי טבעים של אגדות ומיתוסים נגזרו מתוך המאגר של החלום והחזיון, וברובד החלומי של הפרט דימויים אלו מייצגים את מצב הנפש של החולם".

זה מחזיר אותנו לבמאי טים ברטון. הוא יוצר דמות "מעוותת" כמו אדוארד מכיוון שזה מה שיש בנפשו שלו. סביר להניח שכך הוא הרגיש כל חייו ולכן הוא החליט ליצור את אדוארד כך. האגדה מביאה לנו את הסיפור בצורה סמלית, פשוט ודרמטית  וכך אנו למדים על המאבק שעבר ברטון בצעירותו.

באגדות נוכל לראות כי בדומה לחיים, הגאולה שלנו נעשית פעמים רבות בעזרת דמות אחרת  או בן הזוג באגדה, העובר גם מסע משלו. כך גם קרה לאדוארד. לבסוף הגאולה הגיעה מקים.

ג'ים מרביץ לקים, אדוארד מתעצבן והורג את ג'ים. בו זמנית נמצאים כל אנשי הפרבר מתחת לטירה כמהים לדעת מה קרה ואז יוצאת קים מהטירה עם יד שיש בה מספריים ואומרת שאדוארד מת. קים גאלה את אדוארד והצילה אותו ממוות על ידיי השכנים.

גם קים עוברת מסע החל מכך שהיא היי
תה ילדה אמריקאית "רגילה" עם חבר מקובל ולאט לאט, ככל שהכירה יותר את אדוארד, היא הפכה לבחורה אמיתית יותר שלא איכפת לה מה אומרת עליה הסביבה.

המסע של אדוארד

לכל אחד בשלב כלשהו בחיים חסר משהו והוא מחליט לצאת למסע. המסע הזה בא להשלים לנו את ה"חסר".

"בעוד יאוש וספק מהווים תנאי לקיום המסע, התעוררות קונפליקט בין ערכים סותרים בנפשו של הגיבור היא נקודת זינוק לתחילת המסע בפועל, לצעד ראשון של התנתקות לקראת חיפוש עצמי מחודש.." (קדם,אירית,2008).

בד"כ אדם עוזב את ביתו כאשר משהו איננו כמו שהיה בעבר. אדוארד מחליט לצאת למסע מכיוון שאביו מת והוא היה בודד בטירה ולא ידע מה יהיה על חייו אם ישאר שם.

ה"נוסע" שיוצא למסע בד"כ לוקח עימו חפצים לדרך כמו מזוודה.

במסע הגירה האדם צריך להפרד מהחפצים הללו וזה סימבולי לכך שהוא ויתר על זהותו. כך גם אדוארד ויתר על זהותו כשהוא יוצא מהטירה ללא שום חפץ שעלול להזכיר לו את העבר שלו חוץ מהמספרים שהן אינן חפץ, הן חלק ממנו שתמיד יזכירו לו את הבית ואת אביו.(נווה,חנה.2002)

המסע אותו עובד אדוארד הוא מסע הגירה. הוא עוזב את ביתו בידיעה שהוא לא יחזור לשם לעולם. הוא אמנם לא אומר לנו זאת אך זה משתמע מהמהלכים שלו בסרט. הוא עזב את הטירה האפלה שלו בכדי לחיות במקום אחר, פחות אפל ולא גלמוד.

לאדוארד תחילה יש בעיות הסתגלות אך הוא נלחם בהן. הוא מרגיש זר בפרבר שבו הוא "נחת" אך הוא מתרגל למצב לאט לאט.

לעיתים יש קונפליקט בין הבית הישן לבית החדש.

הרצון של האדם לשמור על מנהגים מהבית הישן מצביעים בעצם על התמודדותו  והסתגלותו לבית החדש. אדוארד אמנם עבר לפרבר והתחיל חיים חדשים ושונים לגמרי ממה שהיו לו בעבר אבל הוא עדיין משתמש במספריים שלו בכדי לפסל, לספר, לקצוץ וכד'.

נוסעים רבים חוזרים לביתם אך הבית הוא אינו מה שהיה. במקרה של אדוארד זה שונה. השיבה שלו הביתה הייתה לבית זהה לחלוטין למה שהיה לו לפני שעזב. הדבר היחיד ששונה הוא שהוא למד הרבה דברים בדרך והדבר הכי חשוב שהוא למד זה מה היא אהבה.(נווה,חנה.2002)

אדוארד עובר מסע שניתן להגדירו כמסע פיזי ובו זמנית גם נפשי. המסע הפיזי שהוא עובר הוא הירידה מהטירה שלו לפרבר והחיים בו והמסע הנפשי הוא ההתמודדות שלו עם המגבלה שלו- ידי מספריים.

פעמים רבות במסע, הנוסע מאמץ לו אדם אחר שיהווה לו השתקפות או ניגוד- מן כפיל והכפיל הזה לרוב משתמש באדם המצוי במשבר כסובלימציה לפחדים המודחקים שלו.

במקרה שלנו אדוארד בחר בפג כדמות ה"כפילה" שלו ופג בעצם משתמשת בו בכדי להשיג את מה שאין לה.

פג היא קוסמטיקאית ואף אחד אף פעם לא רוצה בשירותיה, אף אחד לא רוצה שהיא תשנה אותו ופה היא מצאה מישהו שמוכן שישנו אותו. היא יכולה להלביש אותו כמה שבא לה ולאפר אותו כך שיוצא שבלא מודע- היא מנצלת אותו.

" האדם וכפילו אינם בני אותו גיל, המבוגר בדרך כלל הוא המעורר את תהליך הבגרות הפיסית בצעיר, בעוד הצעיר מעניק למבוגר תחושת התחדשות ורעננות". (פישמן,רות 2002).

ניתן לראות זאת בבירור במקרה שלנו. פג היא המבוגרת והיא "מחנכת" את אדוארד, בעוד אדאורד נותן לה להרגיש שהיא עוזרת לו והוא מתמסר אליה ונותן לה לעשות בו מה שהיא רוצה. אדוארד הוא כמו "צעצוע" עבורה.

החוקרת רושין מתייחסת למסע הקווי שעובר הגבר לעומת המסע המעגלי של האישה.

"לאנשי הקו היא מייחסת תכונות של הרפתקנות והלך רוח של אקטיביות,יוזמה וחיפוש חידושים"- כאשר ניסיתי לנתח את אדוארד לפי הדמות הקווית הבנתי שהוא כלל לא קווי אז בדקתי את המעגליות של האישה.

"לאנשי המעגל תכונות נגדיות: הם פסיביים לחלוטין, נעדרי יוזמה או תנועה משל עצמם, נעדרי התנגדות או סירוב וחיים בתוך עולמם הפנימי". אני מוצאת כי אדוארד עובר מסע מעגלי נשי יותר מאשר מסע  קווי.

אדוארד בחור שסגור בתוך עולמו שלו, הוא מאוד עדין ומוכן לעשות כל מה שמבקשים ממנו. הבדידות היא אויב נורא עבורו והוא כל הזמן מתרפק על עברו.

באלכימיה יש חתירה למיזוג בין הקווי למעגלי ואצל אדוארד זה לא יכול להתקיים מכיוון שהוא גבר "שנקלע" למסע מעגלי כך שהוא אינו יכול לממש את אהבתו ולמזג אותה עם קים שגם היא עוברת מסע מעגלי עם נגיעות של מסע קווי מכיוון שהיא יותר אסרטיבית ממנו.

המסע הקווי  והמעגלי מושווים גם למשגל. איבר המין של הגבר הוא קווי בעוד של האישה הוא מעגלי. בסרט המספריים של אדוארד לא מתממשת מניות וזה עוד אישוש לכך שאין לו איבר מין קווי. 

רשימה בביליגרפית:

איבסן, הנריק. פר גינט, בתרגום לאה גולדברג. דבר, תל אביב (חש"ד).

באומן, אבי. שיערות הזהב של השד. הוצאת מודן, בן שמן, 2005.

בן-שאול, ניצן. "מרקסיזם וקולנוע". מבוא לתיאוריות קולנועיות. תל-אביב: דיונון, 2000.

ג'אנטי, ל. להבין סרטים. בתרגום דן דאור. תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2003.

דרייפוס, גוסטב. רימר, יהודית. אברהם, יצחק יעקב, אבות ובנים.הוצאות מודן, 2002

ז'יז'ק, סלבוי. תיהנו מהסימפטומים. הוצאת מעריב,1992.

נווה, חנה. נוסעים ונוסעות: סיפורי מסע בספרות העברית החדשה. משרד הבטחון, ירושלים, 2002.

נצר, רות. מסע אל העצמי: אלכימיית הנפש – סמלים ומיתוסים. הוצאת מודן, בן שמן, 2004.

פישמן, רות. סימבוליזם המילון המלא. אסטרולוג,הוד השרון,2002.

קדם, אירית. דרמת אמצע החיים: מסע שלו, משא שלה. ספרא ואסף מחזות, אוני' ת"א, תל-אביב,2008.

Burton, T. & Fraga, K. (2005). Tim Burton: Interviews. USA: Univ. Press of Mississippi.